ניר שביב עורכי דין |Shaviv Law Office

אושרה תוספת 2.5 קומות ברח’ אבן גבירול

אושרה תוספת 2.5 קומות ברח’ אבן גבירול

פסק דין חשוב אשר ניתן לאחרונה (18.12.14) ע”י כבוד השופט יפרח בעניין עת”מ 39846-10-14 ועדה מקומית לתכנון ובניה תל אביב נ’ ועדת ערר מחוזית-מחוז תל אביב, הביא עמו בשורה חדשה אשר פוגגה במעט את הערפל ואת חוסר הוודאות בכל הקשור למסמכי מדיניות של עיריית תל אביב אל מול הוראות תמ”א 38 (קישור לפסק הדין – לחץ כאן).

במקרה הנדון, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב דחתה את בקשתם של דיירי הבניין לקבלת היתר בנייה לתוספת שתיים וחצי קומות לבניין ברחוב אבן גבירול בתל אביב, במסגרת חיזוק הבניין מכוח תמ”א 38. הנימוק עליו הסתמכה העירייה לדחיית הבקשה היה כי המדיניות התכנונית של העירייה (קישור למסמך המדיניות – לחץ כאן) מאפשרת באזור זה תוספת של קומה וחצי בלבד במסגרת תמ”א 38.

הדיירים יחד עם החברה היזמית הגישו ערר על ההחלטה הנדונה לוועדת ערר המחוזית, אשר קיבלה את נימוקי הערר של הדיירים. וועדת הערר מצאה כי מדיניות הוועדה המקומית שוללת באופן גורף מכל הבניינים המצויים באותו מתחם, קומה אחת מתוך שתיים וחצי הקומות שניתן לאשר לפי תמ”א 38, רק מתוך רצון לעודד הריסה ובנייה מחדש. אולם, תמ”א 38 מעניקה תמריצים בדמות תוספת זכויות הן בעת הריסה ובנייה מחדש והן במסגרת חיזוק מבנה קיים. מדיניות הוועדה המקומית להתיר תוספת זכויות רק במקרה של הריסה ובנייה מחדש, משמעותה הפחתת זכויות במקרה של חיזוק מבנה קיים ומדיניות זו נוגדת את רוח תמ”א 38.

וועדת הערר קבעה כי סעיף 22 לתמ”א 38 אמנם מקנה לוועדה המקומית שיקול דעת, ומסמיך את הוועדה המקומית לדחות בקשה להיתר הכרוכה בתוספת זכויות בנייה במקרים מסויימים בלבד: “… אם מצאה מטעמים מיוחדים הנובעים משיקולים תכנוניים או אדריכליים, נופיים, כושר נשיאה של תשתיות במגרש, כי יש לסרב לבקשה להיתר או אם מצאה כי תוספת הבניה צריכה להיבחן במסגרת תכנית שתסדיר עניינים נוספים אלו לאור התוספת המבוקשת. הועדה המקומית תפרט בכתב את הטעמים המיוחדים לסירוב כאמור… “. הוראה זו מגדרת את שיקול דעת הוועדה המקומית בקובעה את העילות שבעטיין ניתן לסרב לבקשה להיתר הכוללת את מלוא הזכויות שלפי התמ”א ומכילה רשימה סגורה של מקרים שבכוחם להוות עילת סירוב ומוסיפה וקובעת חובת הנמקה מיוחדת.

לנוכח קביעה זו של ועדת הערר המחוזית, הוועדה המקומית עתרה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים על מנת להשיג על החלטת ועדת הערר המחוזית וכן להגביל את הבניה במתחם, עניין אשר היה ברור לכל שאין המדובר כאן במקרה פרטני, אלא המדובר בהכרעה תקדימית שתהא לה השלכת רוחב. 

גולת הכותרת לעניין פסק הדין הינה הקביעה לפיה מסמך המדיניות, אשר על בסיסו הסתמכה הועדה המקומית עת נימקה את הסיבות לדחיית הבקשה להיתר, אין לו כל מעמד סטטוטורי מחייב ואף לא התגבש לכדי תוכנית ברת-תוקף: “מסמך מדיניות זה אינו חזות הכול”. “אין הוא חורג ממעמד של הנחיות פנימיות של רשות מקומית, שאף היא איננה כבולה אליהן בעבותות בל-יינתקו”.

בית המשפט דחה את העתירה של הועדה המקומית וקבע כי מדיניות העירייה אינה מהווה משקל מכריע בהחלטה לאשר תכניות בנייה. יחד עם זאת, בימים האחרונים ערערה הועדה המקומית על החלטת בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון.

לסיכום, עמדתו הברורה של בית המשפט בפסק הדין הנדון  מהווה חיזוק נוסף הבא להדגיש את החשיבות הלאומית בקידום פרויקטים של תמ״א 38, וכן בא לרסן את ועדות התכנון אשר אמורות להגשים את הוראות חוק.  

סגירת תפריט

צור קשר

השאירו פרטים ונחזור בהקדם!